המבנה של מפעיל בדיקות

מנהל הבדיקה הוא יחידת הביצוע של תהליך ההפעלה. כאן מתבצעות הבדיקות בפועל.

ממשקים

מפעילי הבדיקות מוגדרים באמצעות ממשק IRemoteTest, שמספק שיטה פשוטה ל-run שאפשר להטמיע, ותתבצע קריאה אליה כשהבדיקה תופעל.

כך אפשר להגדיר את הרצת הבדיקה בצורה הפשוטה ביותר. אבל בפועל, לכותבי הבדיקות יהיה צורך במידע נוסף כדי לכתוב את הבדיקות בצורה נכונה, בדרך כלל מידע על ה-build והמכשיר. כאן נכנסים לתמונה הממשקים הבאים.

בסיס

שני הממשקים האלה הם הנפוצים ביותר כיום, כי הם מייצגים את הצרכים הבסיסיים של רוב הבדיקות.

  • IBuildReceiver מאפשר לבדיקה לקבל את האובייקט IBuildInfo שנוצר בשלב build provider, שמכיל את כל המידע והפריטים הקשורים להגדרת הבדיקה.
  • IDeviceTest מאפשר ל-TF לקבל את האובייקט ITestDevice שמייצג את המכשיר שנמצא בבדיקה, ומספק ממשק API ליצירת אינטראקציה איתו.

הגדרות מתקדמות

יש ממשקים נוספים שמאפשרים אינטראקציה מורכבת יותר בין ערכת הבדיקות לבין מפעיל הבדיקות:

  • ITestFilterReceiver, שמאפשרת לבדיקה לקבל קבוצת מסננים להרצת בדיקות מסוימות בלבד. האפשרות הזו שימושית להרצה של קבוצת משנה של הבדיקות.
  • ITestCollector, שמאפשר למפעיל בדיקות להריץ את הבדיקות רק לצורך בדיקה ולא לבצע אותן בפועל. האפשרות הזו שימושית לאיסוף רשימה של כל תרחישי הבדיקה.

כלי בדיקה קיימים

כבר יש מגוון של מפעילי בדיקות, חלקם לסוגים עיקריים של בדיקות:

יש מספר גדול של מפעילי בדיקות בהתאמה אישית מלבד אלה שצוינו למעלה. הם משמשים למטרות מיוחדות לבדיקות פונקציונליות מסוימות, למשל בדיקת אתחול.

כתיבת מפעיל בדיקות חדש

הנחיות נוספות לכתיבת מפעיל בדיקות חדש מפורטות בקטע 'כתיבת בדיקות'.